בית דוגמאות צילומי מסך מדריך למשתמש הלוגו של בלוסקיי YouTube ☰
OghmaNano פלטפורמת סימולציה רב-פיזיקלית עבור התקנים אופטו-אלקטרוניים ומערכות פוטוניות הורד מדריך להתחלה מהירה

מעברים אופטיים במבני קוונטים: הגברה ופליטה ספונטניתמעברים אופטיים במבני קוונטים: הגברה ופליטה ספונטנית

ממצבים אלקטרוניים לאורממצבים אלקטרוניים לאור

Confined electron and hole wavefunctions in a quantum well, their parabolic subbands, and vertical optical transitions at zero and finite in-plane wavevector.
מעברים אופטיים בין תת-רצועות בתוך באר קוונטית. הדיאגרמות בצד שמאל מציגות את מצבי האלקטרון והחור הכלואים, המתקבלים על ידי פתרון משוואת שרדינגר לאורך הבאר. הדיאגרמות בצד ימין מציגות את תת-הרצועות המתאימות במישור. חצים אדומים מציינים מעברים בין תת-הרצועות הנמוכות ביותר של האלקטרון והחור, כולל מעבר בווקטור גל במישור שאינו אפס.מעברים אופטיים בין תת-רצועות בתוך באר קוונטית. הדיאגרמות בצד שמאל מציגות את מצבי האלקטרון והחור הכלואים, המתקבלים על ידי פתרון משוואת שרדינגר לאורך הבאר. הדיאגרמות בצד ימין מציגות את תת-הרצועות המתאימות במישור. חצים אדומים מציינים מעברים בין תת-הרצועות הנמוכות ביותר של האלקטרון והחור, כולל מעבר בווקטור גל במישור שאינו אפס.

במדריך הקודם בנושא רצועות קוונטיות פרבוליות, התחלנו בפתרונות המוגבלים של משוואת שרדינגר והראינו כיצד כל פתרון הופך לרצועת משנה אלקטרונית כאשר מוסיפים תנועה מקבילה לשכבות המוליך למחצה. חישבנו גם את אנרגיית הפוטון הנדרשת כדי לחבר מצב אלקטרון למצב חור.במדריך הקודם בנושא רצועות קוונטיות פרבוליות, התחלנו בפתרונות המוגבלים של משוואת שרדינגר והראינו כיצד כל פתרון הופך לרצועת משנה אלקטרונית כאשר מוסיפים תנועה מקבילה לשכבות המוליך למחצה. חישבנו גם את אנרגיית הפוטון הנדרשת כדי לחבר מצב אלקטרון למצב חור.

הידיעה אילו מעברים אפשריים היא רק ההתחלה. כדי לחשב את כמות האור הנבלעת או הנפלטת על ידי באר קוונטית, עלינו גם לשאול מה הסבירות לכל מעבר וכמה אלקטרונים וחורים זמינים להשתתף בו. כאן נכנסים לתמונה הכלל המוזהב של פרמי ואלמנטים של מטריצה אופטית, המשמשים בחישוב.הידיעה אילו מעברים אפשריים היא רק ההתחלה. כדי לחשב את כמות האור הנבלעת או הנפלטת על ידי באר קוונטית, עלינו גם לשאול מה הסבירות לכל מעבר וכמה אלקטרונים וחורים זמינים להשתתף בו. כאן נכנסים לתמונה הכלל המוזהב של פרמי ואלמנטים של מטריצה אופטית, המשמשים בחישוב.

נבנה את החישוב שלב אחר שלב: תחילה נתייחס למעבר בודד, לאחר מכן נחשב את ההסתברות שלו, נסכם על פני כל תתי-רצועות האלקטרונים והחורים, ולבסוף נוסיף הרחבה לורנציאנית כדי לקבל ספקטרום אופטי חלק.נבנה את החישוב שלב אחר שלב: תחילה נתייחס למעבר בודד, לאחר מכן נחשב את ההסתברות שלו, נסכם על פני כל תתי-רצועות האלקטרונים והחורים, ולבסוף נוסיף הרחבה לורנציאנית כדי לקבל ספקטרום אופטי חלק.

🧪 נסו זאת ב-OghmaNano: המדריך GaAs/AlGaAs eight-band zincblende k·p מחשב את תתי-הפסים של באר קוונטית, את ספקטרום הבליעה האופטית, את ההגבר ואת ספקטרום הפליטה הספונטנית המתוארים בדף זה. ראו את k·p band-structure, quantum-well and mobility solver לקבלת המגוון המלא של המודלים והדוגמאות הזמינות.🧪 נסו זאת ב-OghmaNano: המדריך GaAs/AlGaAs eight-band zincblende k·p מחשב את תתי-הפסים של באר קוונטית, את ספקטרום הבליעה האופטית, את ההגבר ואת ספקטרום הפליטה הספונטנית המתוארים בדף זה. ראו את k·p band-structure, quantum-well and mobility solver לקבלת המגוון המלא של המודלים והדוגמאות הזמינות.

שלוש דרכים שבהן אור מקיים אינטראקציה עם מוליך למחצהשלוש דרכים שבהן אור מקיים אינטראקציה עם מוליך למחצה

דמיינו אלקטרון הנמצא במצב באזור המוליכות ואת המצב הפנוי באזור הערכיות. קיימים שלושה תהליכים אופטיים קשורים זה לזה:דמיינו אלקטרון הנמצא במצב באזור המוליכות ואת המצב הפנוי באזור הערכיות. קיימים שלושה תהליכים אופטיים קשורים זה לזה:

שלושת התהליכים הללו תלויים בהפרש האנרגיה בין המצבים האלקטרוניים ההתחלתיים והסופיים, וכן בעוצמת הצימוד של האור למצבים אלה. ההבדל המהותי ביניהם הוא באכלוס המצבים, ובשאלה האם פוטון חייב להיות קיים מראש.שלושת התהליכים הללו תלויים בהפרש האנרגיה בין המצבים האלקטרוניים ההתחלתיים והסופיים, וכן בעוצמת הצימוד של האור למצבים אלה. ההבדל המהותי ביניהם הוא באכלוס המצבים, ובשאלה האם פוטון חייב להיות קיים מראש.

התחילו במעבר יחיד של אלקטרון-חורהתחילו במעבר יחיד של אלקטרון-חור

נבחר את תת-הפס \(n\) של האלקטרונים ואת תת-הפס \(m\) של החורים. עבור באר קוונטית פרבולית פשוטה, מעבר בין מצבים בעלי וקטור גל זהה במישור יוביל להפרש אנרגיה.נבחר את תת-הפס \(n\) של האלקטרונים ואת תת-הפס \(m\) של החורים. עבור באר קוונטית פרבולית פשוטה, מעבר בין מצבים בעלי וקטור גל זהה במישור יוביל להפרש אנרגיה.

\[ E_{nm}(k_{\parallel})= E_g+\varepsilon_{e,n}+\varepsilon_{h,m} +\frac{\hbar^2 k_{\parallel}^{2}}{2\mu}, \]\[ E_{nm}(k_{\parallel})= E_g+\varepsilon_{e,n}+\varepsilon_{h,m} +\frac{\hbar^2 k_{\parallel}^{2}}{2\mu}, \]

כאשר \(E_g\) הוא רוחב הפס של החומר ממנו עשויה המערכת, \(\varepsilon_{e,n}\) ו-\(\varepsilon_{h,m}\) הם אנרגיות הכליאה של האלקטרונים והחורים, ו-\(\mu\) היא מסת האפקטיבית המופחתת במישור:כאשר \(E_g\) הוא רוחב הפס של החומר ממנו עשויה המערכת, \(\varepsilon_{e,n}\) ו-\(\varepsilon_{h,m}\) הם אנרגיות הכליאה של האלקטרונים והחורים, ו-\(\mu\) היא מסת האפקטיבית המופחתת במישור:

\[ \frac{1}{\mu}=\frac{1}{m_e^{*}}+\frac{1}{m_h^{*}}. \]\[ \frac{1}{\mu}=\frac{1}{m_e^{*}}+\frac{1}{m_h^{*}}. \]

במעבר אופטי ישיר, וקטור הגל של הגביש במישור נשמר בקירוב, מכיוון שפוטון נושא תנע מועט יחסית. כתוצאה מכך, אלקטרון וחור תורמים למעבר אנכי בין שתי העקומות של תת-הפסים ב-??.במעבר אופטי ישיר, וקטור הגל של הגביש במישור נשמר בקירוב, מכיוון שפוטון נושא תנע מועט יחסית. כתוצאה מכך, אלקטרון וחור תורמים למעבר אנכי בין שתי העקומות של תת-הפסים ב-??.

אם אנרגיית הפוטון תואמת את הפרש האנרגיה בין הרמות, המעבר האנרגטי אפשרי:אם אנרגיית הפוטון תואמת את הפרש האנרגיה בין הרמות, המעבר האנרגטי אפשרי:

\[ \hbar\omega=E_{nm}(k_{\parallel}). \]\[ \hbar\omega=E_{nm}(k_{\parallel}). \]

עם זאת, התאמת רמות האנרגיה אינה מספקת לנו מידע לגבי תדירות המעבר בין הרמות. לשם כך, עלינו לחשב את האינטראקציה בין האלקטרון לשדה האלקטרומגנטי.עם זאת, התאמת רמות האנרגיה אינה מספקת לנו מידע לגבי תדירות המעבר בין הרמות. לשם כך, עלינו לחשב את האינטראקציה בין האלקטרון לשדה האלקטרומגנטי.

הכלל המוזהב של פרמי: מהי ההסתברות למעבר בין מצבים?הכלל המוזהב של פרמי: מהי ההסתברות למעבר בין מצבים?

הכלל המוזהב של פרמי קובע את קצב המעבר בין מצב קוונטי התחלתי \(i\) למצב סופי \(f\) כאשר אינטראקציה חלשה יחסית מקשרת ביניהם:הכלל המוזהב של פרמי קובע את קצב המעבר בין מצב קוונטי התחלתי \(i\) למצב סופי \(f\) כאשר אינטראקציה חלשה יחסית מקשרת ביניהם:

\[ \boxed{ W_{i\rightarrow f}= \frac{2\pi}{\hbar} \left|\langle f|\hat H_{\mathrm{int}}|i\rangle\right|^2 \delta(E_f-E_i) } \]\[ \boxed{ W_{i\rightarrow f}= \frac{2\pi}{\hbar} \left|\langle f|\hat H_{\mathrm{int}}|i\rangle\right|^2 \delta(E_f-E_i) } \]

במשוואה זו ישנם שני מרכיבים בעלי חשיבות מיוחדת:במשוואה זו ישנם שני מרכיבים בעלי חשיבות מיוחדת:

דרך מועילה לחשוב על כך היא שצריכים להתקיים שני תנאים: המעבר חייב להיות בעל האנרגיה הנכונה, והאור חייב להיות מסוגל לקשור בין שתי הרמות האלקטרוניות. התנאי הראשון נקבע על ידי המרווח בין תת-הפסים; התנאי השני נקבע על ידי איבר המטריצה.דרך מועילה לחשוב על כך היא שצריכים להתקיים שני תנאים: המעבר חייב להיות בעל האנרגיה הנכונה, והאור חייב להיות מסוגל לקשור בין שתי הרמות האלקטרוניות. התנאי הראשון נקבע על ידי המרווח בין תת-הפסים; התנאי השני נקבע על ידי איבר המטריצה.

מהו מרכיב מטריצה אופטית?מהו מרכיב מטריצה אופטית?

כאשר אור פועל על אלקטרון, השדה החשמלי שלו יכול לגרום למעברים בין מצבים קוונטיים. בתיאור נפוץ, האינטראקציה הרלוונטית היא פרופורציונלית למכפלה הסקלרית של אופרטור התנע של האלקטרון עם וקטור הקיטוב של השדה האופטי. רכיב המטריצה המתאים של התנע הוא מהצורה:כאשר אור פועל על אלקטרון, השדה החשמלי שלו יכול לגרום למעברים בין מצבים קוונטיים. בתיאור נפוץ, האינטראקציה הרלוונטית היא פרופורציונלית למכפלה הסקלרית של אופרטור התנע של האלקטרון עם וקטור הקיטוב של השדה האופטי. רכיב המטריצה המתאים של התנע הוא מהצורה:

\[ p_{nm}= \langle\Psi_{c,n}|\,\mathbf e\!\cdot\!\hat{\mathbf p}\,|\Psi_{v,m}\rangle, \]\[ p_{nm}= \langle\Psi_{c,n}|\,\mathbf e\!\cdot\!\hat{\mathbf p}\,|\Psi_{v,m}\rangle, \]

כאשר \(\mathbf e\) מייצג את קיטוב האור, ו-\(\Psi_{c,n}\) ו-\(\Psi_{v,m}\) מייצגים את מצבי האלקטרונים הקשורים לאזורי ההולכה והולנטיות. גודל גדול מצביע על כך שהשדה האופטי מצמיד את המצבים בצורה חזקה; ערך אפס במטריצה מצביע על כך שהמעבר הזה אסור מבחינה אופטית במסגרת המודל בו נעשה שימוש.כאשר \(\mathbf e\) מייצג את קיטוב האור, ו-\(\Psi_{c,n}\) ו-\(\Psi_{v,m}\) מייצגים את מצבי האלקטרונים הקשורים לאזורי ההולכה והולנטיות. גודל גדול מצביע על כך שהשדה האופטי מצמיד את המצבים בצורה חזקה; ערך אפס במטריצה מצביע על כך שהמעבר הזה אסור מבחינה אופטית במסגרת המודל בו נעשה שימוש.

בקירוב הפשוט של הפס הפרבולי, ניתן להפריד את פונקציות בלך בקנה מידה אטומי, שמשתנות במהירות, מפונקציות המעטפת הקוונטית, שמשתנות בקצב איטי יותר. הצימוד האופטי מכיל אז שני גורמים:בקירוב הפשוט של הפס הפרבולי, ניתן להפריד את פונקציות בלך בקנה מידה אטומי, שמשתנות במהירות, מפונקציות המעטפת הקוונטית, שמשתנות בקצב איטי יותר. הצימוד האופטי מכיל אז שני גורמים:

\[ \boxed{ |p_{nm}|^2\simeq |\mathbf e\!\cdot\!\mathbf p_{cv}|^2 \left|\int \psi_{e,n}^{*}(z)\psi_{h,m}(z)\,dz\right|^2 } \]\[ \boxed{ |p_{nm}|^2\simeq |\mathbf e\!\cdot\!\mathbf p_{cv}|^2 \left|\int \psi_{e,n}^{*}(z)\psi_{h,m}(z)\,dz\right|^2 } \]

הגורם הראשון, \(\mathbf p_{cv}\), מתאר את הצימוד האופטי בין פסי המוליכים למחצה. הגורם השני הוא חפיפת האנרגיה, המציין עד כמה חופפות פונקציות הגל של האלקטרון והחור לאורך באר הקוונטים.הגורם הראשון, \(\mathbf p_{cv}\), מתאר את הצימוד האופטי בין פסי המוליכים למחצה. הגורם השני הוא חפיפת האנרגיה, המציין עד כמה חופפות פונקציות הגל של האלקטרון והחור לאורך באר הקוונטים.

לדוגמה, שתי מצבים המרוכזים באותו אזור בתוך הבאר יכולים לחפוף במידה ניכרת. אם שדה חשמלי מושך את האלקטרון לכיוון ממשק אחד ואת החור לכיוון הממשק השני, החפיפה יכולה להפוך לקטנה בהרבה. חשוב לציין שהגודל הרלוונטי הוא האינטגרל של פונקציות הגל, ולא רק החפיפה של הגרפים הנפרדים של צפיפות ההסתברות שלהן: סימני ופאזות פונקציות הגל יכולים לגרום לתרומות שמתבטלות.לדוגמה, שתי מצבים המרוכזים באותו אזור בתוך הבאר יכולים לחפוף במידה ניכרת. אם שדה חשמלי מושך את האלקטרון לכיוון ממשק אחד ואת החור לכיוון הממשק השני, החפיפה יכולה להפוך לקטנה בהרבה. חשוב לציין שהגודל הרלוונטי הוא האינטגרל של פונקציות הגל, ולא רק החפיפה של הגרפים הנפרדים של צפיפות ההסתברות שלהן: סימני ופאזות פונקציות הגל יכולים לגרום לתרומות שמתבטלות.

דבר זה מסביר גם מדוע הקיטוב של האור יכול להיות חשוב. לדוגמה, אור מקוטב מסוג TE ומסוג TM בודק רכיבים שונים של מטריצת התנע, ומודלים מתקדמים יותר הכוללים מספר רב של פסים נדרשים כאשר ערבוב בין הפסים וכללי בחירת הקיטוב הם בעלי חשיבות. ניתן לחקור את ההשפעות הללו במדריך GaAs/AlGaAs, שמונה פסים, מבנה אבץ ובמדריך GaN/AlGaN, שמונה פסים, מבנה וורציט.דבר זה מסביר גם מדוע הקיטוב של האור יכול להיות חשוב. לדוגמה, אור מקוטב מסוג TE ומסוג TM בודק רכיבים שונים של מטריצת התנע, ומודלים מתקדמים יותר הכוללים מספר רב של פסים נדרשים כאשר ערבוב בין הפסים וכללי בחירת הקיטוב הם בעלי חשיבות. ניתן לחקור את ההשפעות הללו במדריך GaAs/AlGaAs, שמונה פסים, מבנה אבץ ובמדריך GaN/AlGaN, שמונה פסים, מבנה וורציט.

העובדה שמעבר מסוים מותר אינה אומרת שהוא אכן יתרחש.העובדה שמעבר מסוים מותר אינה אומרת שהוא אכן יתרחש.

גם מעבר בעל אנרגיה נכונה ומרכיב מטריצה גדול לא יכול להתרחש אלא אם מצבו ההתחלתי מאוכלס ויעדו זמין. נניח ש-\(f_c\) הוא ההסתברות שהמצב הרלוונטי בפס ההולכה מכיל אלקטרון, ו-\(f_v\) היא ההסתברות שהמצב הרלוונטי בפס הערכיות מכיל אלקטרון. לכן, ההסתברות שהמצב בפס הערכיות מכיל חור היא \(1-f_v\).גם מעבר בעל אנרגיה נכונה ומרכיב מטריצה גדול לא יכול להתרחש אלא אם מצבו ההתחלתי מאוכלס ויעדו זמין. נניח ש-\(f_c\) הוא ההסתברות שהמצב הרלוונטי בפס ההולכה מכיל אלקטרון, ו-\(f_v\) היא ההסתברות שהמצב הרלוונטי בפס הערכיות מכיל אלקטרון. לכן, ההסתברות שהמצב בפס הערכיות מכיל חור היא \(1-f_v\).

אוכלוסיות האלקטרונים הזמינות גורמות לגורמים שונים עבור בליעה ופליטה:אוכלוסיות האלקטרונים הזמינות גורמות לגורמים שונים עבור בליעה ופליטה:

\[ \begin{aligned} \text{Absorption:}\qquad & f_v(1-f_c),\\[4pt] \text{Emission:}\qquad & f_c(1-f_v). \end{aligned} \]\[ \begin{aligned} \text{Absorption:}\qquad & f_v(1-f_c),\\[4pt] \text{Emission:}\qquad & f_c(1-f_v). \end{aligned} \]

בליעה דורשת מצב תפוס בפס הערכיות ומצב ריק בפס ההולכה. פליטה דורשת בדיוק את ההיפך: אלקטרון בפס ההולכה ו"חור" בפס הערכיות. גורמי המילוי הללו יקבעו האם מעבר מסוים תורם לבליעה נטו או להגברה אופטית נטו.בליעה דורשת מצב תפוס בפס הערכיות ומצב ריק בפס ההולכה. פליטה דורשת בדיוק את ההיפך: אלקטרון בפס ההולכה ו"חור" בפס הערכיות. גורמי המילוי הללו יקבעו האם מעבר מסוים תורם לבליעה נטו או להגברה אופטית נטו.

ממעבר אחד לספקטרום אופטיממעבר אחד לספקטרום אופטי

באר קוונטית אמיתית יש יותר מתת-רצועת אנרגיה אחת עבור אלקטרונים וחורים, ואלקטרונים יכולים לאכלס וקטורי גל שונים במישור, לאורך כל פרבולה. כדי לחשב ספקטרום, עלינו להוסיף את התרומה מכל שילוב רלוונטי של תת-רצועת אנרגיה לאלקטרונים \(n\), תת-רצועת אנרגיה לחורים \(m\) ווקטור גל במישור \(k_{\parallel}\).באר קוונטית אמיתית יש יותר מתת-רצועת אנרגיה אחת עבור אלקטרונים וחורים, ואלקטרונים יכולים לאכלס וקטורי גל שונים במישור, לאורך כל פרבולה. כדי לחשב ספקטרום, עלינו להוסיף את התרומה מכל שילוב רלוונטי של תת-רצועת אנרגיה לאלקטרונים \(n\), תת-רצועת אנרגיה לחורים \(m\) ווקטור גל במישור \(k_{\parallel}\).

באופן סכמטי, חישוב בליעה ספקטרלית מבוצע בצורה הבאה:באופן סכמטי, חישוב בליעה ספקטרלית מבוצע בצורה הבאה:

\[ \alpha(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 f_v(1-f_c) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right]. \]\[ \alpha(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 f_v(1-f_c) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right]. \]

הסכום מחושב על זוגות תת-פסים; האינטגרל אוסף את כל המצבים במישור. איבר המטריצה משקלל כל מעבר לפי עוצמתו האופטית, גורמי התפוסה מציינים אם נוכחים נושאי המטען הנדרשים, ופונקציית הדלתא בוחרת מעברים בעלי אנרגיית פוטון נכונה. היחסיות אינה כוללת את גורמי הנרמול האלקטרומגנטיים המשותפים.הסכום מחושב על זוגות תת-פסים; האינטגרל אוסף את כל המצבים במישור. איבר המטריצה משקלל כל מעבר לפי עוצמתו האופטית, גורמי התפוסה מציינים אם נוכחים נושאי המטען הנדרשים, ופונקציית הדלתא בוחרת מעברים בעלי אנרגיית פוטון נכונה. היחסיות אינה כוללת את גורמי הנרמול האלקטרומגנטיים המשותפים.

עבור תת-פס פרבולי דו-ממדי, מספר המצבים הזמינים ליחידת אנרגיה מקבל צורה פשוטה במיוחד: צפיפות המצבים המשותפת שלו קבועה מעל סף המעבר במודל האידיאלי. כתוצאה מכך, זוג תת-פסים מתחיל לתרום כאשר אנרגיית הפוטון מגיעה לאנרגיית המעבר המינימלית המותרת. זוגות תת-פסים נוספים מכניסים ספים נוספים בספקטרום.עבור תת-פס פרבולי דו-ממדי, מספר המצבים הזמינים ליחידת אנרגיה מקבל צורה פשוטה במיוחד: צפיפות המצבים המשותפת שלו קבועה מעל סף המעבר במודל האידיאלי. כתוצאה מכך, זוג תת-פסים מתחיל לתרום כאשר אנרגיית הפוטון מגיעה לאנרגיית המעבר המינימלית המותרת. זוגות תת-פסים נוספים מכניסים ספים נוספים בספקטרום.

מתי בליעה הופכת להגברה אופטית?מתי בליעה הופכת להגברה אופטית?

קרן אור נכנסת יכולה להיבלע וגם לעורר פליטה. ההגברה האופטית היא האיזון בין שני התהליכים המתחרים הללו, ולא רק סך שיעור שילוב האלקטרון-חור. הפחתת הבליעה מהפליטה המעוררת נותנת פישוט שימושי במיוחד:קרן אור נכנסת יכולה להיבלע וגם לעורר פליטה. ההגברה האופטית היא האיזון בין שני התהליכים המתחרים הללו, ולא רק סך שיעור שילוב האלקטרון-חור. הפחתת הבליעה מהפליטה המעוררת נותנת פישוט שימושי במיוחד:

\[ \begin{aligned} f_c(1-f_v)-f_v(1-f_c) &=f_c-f_v. \end{aligned} \]\[ \begin{aligned} f_c(1-f_v)-f_v(1-f_c) &=f_c-f_v. \end{aligned} \]

לכן, הגידול הספקטרלי בחומר זהה לסכום המעברים בחישוב הבליעה, אך הוא משתמש בהפרש האוכלוסייה:לכן, הגידול הספקטרלי בחומר זהה לסכום המעברים בחישוב הבליעה, אך הוא משתמש בהפרש האוכלוסייה:

\[ \boxed{ g(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 (f_c-f_v) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]\[ \boxed{ g(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 (f_c-f_v) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]

אם \(f_v\) גדול מ-\(f_c\), אז בליעה היא התהליך הדומיננטי, והתרומה להגברה היא שלילית. אם \(f_c\) גדול מ-\(f_v\), אז פליטה מאולצת היא התהליך הדומיננטי: זהו מצב של היפוך אוכלוסייה, והמעבר תורם להגברה חיובית.אם \(f_v\) גדול מ-\(f_c\), אז בליעה היא התהליך הדומיננטי, והתרומה להגברה היא שלילית. אם \(f_c\) גדול מ-\(f_v\), אז פליטה מאולצת היא התהליך הדומיננטי: זהו מצב של היפוך אוכלוסייה, והמעבר תורם להגברה חיובית.

בחישוב מלא, מקדם הפרופורציונליות כולל גדלים כגון התדר האופטי, מקדם השבירה, קבועים אלקטרומגנטיים והעובי המשמש לנרמול מצבי הבאר הקוונטית. יש להבחין גם בין ההגבר בחומר הפעיל לבין ההגבר המודיאלי של לייזר, אשר תלוי במידת החפיפה בין המוד האופטי לאזור הבאר הקוונטית.בחישוב מלא, מקדם הפרופורציונליות כולל גדלים כגון התדר האופטי, מקדם השבירה, קבועים אלקטרומגנטיים והעובי המשמש לנרמול מצבי הבאר הקוונטית. יש להבחין גם בין ההגבר בחומר הפעיל לבין ההגבר המודיאלי של לייזר, אשר תלוי במידת החפיפה בין המוד האופטי לאזור הבאר הקוונטית.

מה לגבי פליטה ספונטנית?מה לגבי פליטה ספונטנית?

פליטה ספונטנית משתמשת באותן רמות אנרגיה של מעברים אלקטרוניים ובאותם אלמנטים של מטריצה אופטית, אך היא אינה זהה לכמות הציפייה הכוללת. כדי להבין את ההבדל, דמיינו שמצב פוטון מסוים מכיל כבר \(N\) פוטונים. קצב הפליטה הקוונטית לאותו מצב מכיל גורם של \(N+1\):פליטה ספונטנית משתמשת באותן רמות אנרגיה של מעברים אלקטרוניים ובאותם אלמנטים של מטריצה אופטית, אך היא אינה זהה לכמות הציפייה הכוללת. כדי להבין את ההבדל, דמיינו שמצב פוטון מסוים מכיל כבר \(N\) פוטונים. קצב הפליטה הקוונטית לאותו מצב מכיל גורם של \(N+1\):

\[ \underbrace{(N+1)}_{\text{emission}} =\underbrace{N}_{\text{stimulated}} +\underbrace{1}_{\text{spontaneous}}. \]\[ \underbrace{(N+1)}_{\text{emission}} =\underbrace{N}_{\text{stimulated}} +\underbrace{1}_{\text{spontaneous}}. \]

החלק המגורה גדל בהתאם למספר הפוטונים שכבר קיימים. התוספת \(1\) מציינת שפליטה עדיין יכולה להתרחש גם כאשר מספר הפוטונים ההתחלתי הוא אפס. בניגוד לכך, בליעה דורשת פוטון נכנס והיא פרופורציונלית ל-\(N\).החלק המגורה גדל בהתאם למספר הפוטונים שכבר קיימים. התוספת \(1\) מציינת שפליטה עדיין יכולה להתרחש גם כאשר מספר הפוטונים ההתחלתי הוא אפס. בניגוד לכך, בליעה דורשת פוטון נכנס והיא פרופורציונלית ל-\(N\).

כדי לחשב פליטה ספונטנית, אנו מסכמים את ההסתברויות למעבר בין מצבים אלקטרוניים שונים ואת מצבי הפוטונים שאליהם יכולה להיפלט האור. באופן סכמטי, ספקטרום הפליטה הספונטנית הוא:כדי לחשב פליטה ספונטנית, אנו מסכמים את ההסתברויות למעבר בין מצבים אלקטרוניים שונים ואת מצבי הפוטונים שאליהם יכולה להיפלט האור. באופן סכמטי, ספקטרום הפליטה הספונטנית הוא:

\[ \boxed{ R_{\mathrm{sp}}(\hbar\omega)\ \propto D_{\mathrm{ph}}(\omega) \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |M_{nm}(\omega,k_{\parallel})|^2 f_c(1-f_v) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]\[ \boxed{ R_{\mathrm{sp}}(\hbar\omega)\ \propto D_{\mathrm{ph}}(\omega) \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |M_{nm}(\omega,k_{\parallel})|^2 f_c(1-f_v) \delta\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]

כאן, \(D_{\mathrm{ph}}\) מייצג את מצבי הפוטונים הזמינים, ו-\(M_{nm}\) הוא רכיב המטריצה המתאים של האינטראקציה בין אלקטרון לפוטון, עבור פליטה ספונטנית. סימון זה מדגיש במפורש כי יש לכלול את צפיפות מצבי הפוטונים ואת הנורמליזציה האופטית בעת חישוב קצב הפליטה המוחלט של פוטונים.כאן, \(D_{\mathrm{ph}}\) מייצג את מצבי הפוטונים הזמינים, ו-\(M_{nm}\) הוא רכיב המטריצה המתאים של האינטראקציה בין אלקטרון לפוטון, עבור פליטה ספונטנית. סימון זה מדגיש במפורש כי יש לכלול את צפיפות מצבי הפוטונים ואת הנורמליזציה האופטית בעת חישוב קצב הפליטה המוחלט של פוטונים.

שימו לב לגורם התפוסה: פליטה ספונטנית משתמשת ב-\(f_c(1-f_v)\), ולא בהפרש האוכלוסייה \(f_c-f_v\) המשמש להשגת רווח נטו. לכן, נקודת קוונטים יכולה להפגין פליטה ספונטנית גם כאשר התגובה האופטית הנטו שלה היא בולעת. אין לנסות להשיג פליטה ספונטנית על ידי הגדרת ערכי רווח שליליים לאפס.שימו לב לגורם התפוסה: פליטה ספונטנית משתמשת ב-\(f_c(1-f_v)\), ולא בהפרש האוכלוסייה \(f_c-f_v\) המשמש להשגת רווח נטו. לכן, נקודת קוונטים יכולה להפגין פליטה ספונטנית גם כאשר התגובה האופטית הנטו שלה היא בולעת. אין לנסות להשיג פליטה ספונטנית על ידי הגדרת ערכי רווח שליליים לאפס.

מדוע אנו זקוקים להרחבת לורנץ?מדוע אנו זקוקים להרחבת לורנץ?

עד כה, "הכלל המוזהב" של פרמי השתמש בפונקציית דלתא כדי לייצג שימור אנרגיה מדויק. עם זאת, במוליך למחצה אמיתי, מעברים אופטיים אינם מופיעים כקווים חדים באופן אינסופי. פיזור וזמן הקוהרנטיות הסופי של מעבר אלקטרוני מעניקים לו רוחב ספקטרלי סופי.עד כה, "הכלל המוזהב" של פרמי השתמש בפונקציית דלתא כדי לייצג שימור אנרגיה מדויק. עם זאת, במוליך למחצה אמיתי, מעברים אופטיים אינם מופיעים כקווים חדים באופן אינסופי. פיזור וזמן הקוהרנטיות הסופי של מעבר אלקטרוני מעניקים לו רוחב ספקטרלי סופי.

אחת הדרכים הנפוצות לייצג זאת היא להחליף את פונקציית הדלתא בצורה נורמלית של עקומת לורנץ:אחת הדרכים הנפוצות לייצג זאת היא להחליף את פונקציית הדלתא בצורה נורמלית של עקומת לורנץ:

\[ \boxed{ L_{\gamma}(\Delta E)= \frac{1}{\pi} \frac{\gamma}{(\Delta E)^2+\gamma^2} } \]\[ \boxed{ L_{\gamma}(\Delta E)= \frac{1}{\pi} \frac{\gamma}{(\Delta E)^2+\gamma^2} } \]

כאן, \(\Delta E\) מייצג את ההפרש בין אנרגיית המעבר האלקטרוני לאנרגיית הפוטון, ו-\(\gamma\) מייצג את חצי הרוחב של פונקציית לורנץ בנקודת החצי המקסימום (HWHM). הרוחב המלא בנקודת החצי המקסימום הוא \(2\gamma\). מכיוון שפונקציית לורנץ מנורמלת ביחס לאנרגיה, התרחבות הפונקציה מחלקת מחדש את המשקל הספקטרלי של מעבר מסוים, במקום לשנות באופן שרירותי את תרומתו המשולבת.כאן, \(\Delta E\) מייצג את ההפרש בין אנרגיית המעבר האלקטרוני לאנרגיית הפוטון, ו-\(\gamma\) מייצג את חצי הרוחב של פונקציית לורנץ בנקודת החצי המקסימום (HWHM). הרוחב המלא בנקודת החצי המקסימום הוא \(2\gamma\). מכיוון שפונקציית לורנץ מנורמלת ביחס לאנרגיה, התרחבות הפונקציה מחלקת מחדש את המשקל הספקטרלי של מעבר מסוים, במקום לשנות באופן שרירותי את תרומתו המשולבת.

בכל מעבר, אנו מחליפים את \(\delta(E_{nm}-\hbar\omega)\) ב-\(L_{\gamma}(E_{nm}-\hbar\omega)\). לדוגמה, טווח ההגברה הרחב הופך ל-בכל מעבר, אנו מחליפים את \(\delta(E_{nm}-\hbar\omega)\) ב-\(L_{\gamma}(E_{nm}-\hbar\omega)\). לדוגמה, טווח ההגברה הרחב הופך ל-

\[ \boxed{ g(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 (f_c-f_v) L_{\gamma}\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]\[ \boxed{ g(\hbar\omega)\ \propto \sum_{n,m}\int\!\frac{d^2k_{\parallel}}{(2\pi)^2} |p_{nm}(k_{\parallel})|^2 (f_c-f_v) L_{\gamma}\!\left[E_{nm}(k_{\parallel})-\hbar\omega\right] } \]

אותו תיקון מבוצע גם בחישוב של פליטה ספונטנית, אך מקדם האכלוס שלו נשאר \(f_c(1-f_v)\). פרמטר הרחבה גדול יותר יוצר תכונות ספקטרליות רחבות וחלקות יותר; ערך קטן יותר שומר על ספי פאזה חדים יותר. הרחבת לורנץ היא מודל שימושי להרחבה הומוגנית, ולא תיאור אוניברסלי של כל מנגנון הרחבה פיזיקלי.אותו תיקון מבוצע גם בחישוב של פליטה ספונטנית, אך מקדם האכלוס שלו נשאר \(f_c(1-f_v)\). פרמטר הרחבה גדול יותר יוצר תכונות ספקטרליות רחבות וחלקות יותר; ערך קטן יותר שומר על ספי פאזה חדים יותר. הרחבת לורנץ היא מודל שימושי להרחבה הומוגנית, ולא תיאור אוניברסלי של כל מנגנון הרחבה פיזיקלי.

איחוד החישובים לכדי תוצאה סופיתאיחוד החישובים לכדי תוצאה סופית

כעת נוכל לסכם כיצד נוצר ספקטרום אופטי של מבנה קוונטי בצורת באר פוטנציאל, על סמך מצבים אלקטרוניים:כעת נוכל לסכם כיצד נוצר ספקטרום אופטי של מבנה קוונטי בצורת באר פוטנציאל, על סמך מצבים אלקטרוניים:

  1. אתרו את המצבים הכלואים. פתרו את משוואת שרדינגר עבור האנרגיה והפונקציות הגליות של האלקטרון והחור בכל חלקי הבאר הקוונטית.אתרו את המצבים הכלואים. פתרו את משוואת שרדינגר עבור האנרגיה והפונקציות הגליות של האלקטרון והחור בכל חלקי הבאר הקוונטית.
  2. בנו את תתי-התדרים. שלבו תנועה המקבילה לשכבות כדי לקבל את רמות המעבר האלקטרוניות עבור וקטורי גל שונים במישור.בנו את תתי-התדרים. שלבו תנועה המקבילה לשכבות כדי לקבל את רמות המעבר האלקטרוניות עבור וקטורי גל שונים במישור.
  3. חשב את הצימוד האופטי. הערך את מרכיבי המטריצה המתאימים, כולל חפיפת מעטפת האלקטרון-חור, ובמידת הצורך, קיטוב האור.חשב את הצימוד האופטי. הערך את מרכיבי המטריצה המתאימים, כולל חפיפת מעטפת האלקטרון-חור, ובמידת הצורך, קיטוב האור.
  4. יש לכלול את אוכלוסיות הנשאים. השתמשו בתכונות המקצועיות של מצבי האלקטרונים ורצועת הערכיות כדי להבחין בין בליעה, פליטה מאולצת ופליטה ספונטנית.יש לכלול את אוכלוסיות הנשאים. השתמשו בתכונות המקצועיות של מצבי האלקטרונים ורצועת הערכיות כדי להבחין בין בליעה, פליטה מאולצת ופליטה ספונטנית.
  5. סכמו על פני מעברים. הוסיפו את התרומות מתת-הפסים של האלקטרון והחור, וכן את המצבים הזמינים במישור.סכמו על פני מעברים. הוסיפו את התרומות מתת-הפסים של האלקטרון והחור, וכן את המצבים הזמינים במישור.
  6. הרחיבו את הספקטרום. החליפו מעברים אידיאליים בצורת פונקציית דלתא במעברים בעלי צורה מתאימה, כגון צורת לורנץ.הרחיבו את הספקטרום. החליפו מעברים אידיאליים בצורת פונקציית דלתא במעברים בעלי צורה מתאימה, כגון צורת לורנץ.

אלו הם העקרונות המקשרים בין פתרונות אלקטרוניים מבוססי בארות קוונטיות של OghmaNano לבין חישובים של הגברה אופטית ופליטה ספונטנית. המודל הפרבולי הפשוט מקל על הבנת העקרונות הפיזיקליים; תיאוריית k·p הרב-פסים מרחיבה את מצבי האלקטרונים ואת האלמנטים המטריציים האופטיים כאשר צימוד בין פסים ותלות בקיטוב הופכים לגורמים משמעותיים.אלו הם העקרונות המקשרים בין פתרונות אלקטרוניים מבוססי בארות קוונטיות של OghmaNano לבין חישובים של הגברה אופטית ופליטה ספונטנית. המודל הפרבולי הפשוט מקל על הבנת העקרונות הפיזיקליים; תיאוריית k·p הרב-פסים מרחיבה את מצבי האלקטרונים ואת האלמנטים המטריציים האופטיים כאשר צימוד בין פסים ותלות בקיטוב הופכים לגורמים משמעותיים.