פוטנציאל מובנה בסימולציות של תנועה דיפוזיוניתפוטנציאל מובנה בסימולציות של תנועה דיפוזיונית
הפוטנציאל הטבוע, \(V_{bi}\), הוא הפוטנציאל האלקטרוסטטי הפנימי הנוצר כאשר שני מגעים או אזורי מוליכים למחצה בעלי מיקומי רמות פרמי שונים באים במגע חשמלי. בסימולציות של דיפוזיה וסחיפה, הפוטנציאל הטבוע קובע את עיקום הפס בשיווי משקל, מגדיר את השדה החשמלי ההתחלתי, ומציין את נקודת ההתחלה לפתרון משוואת פואסון ומשוואות רציפות הנשאים.הפוטנציאל הטבוע, \(V_{bi}\), הוא הפוטנציאל האלקטרוסטטי הפנימי הנוצר כאשר שני מגעים או אזורי מוליכים למחצה בעלי מיקומי רמות פרמי שונים באים במגע חשמלי. בסימולציות של דיפוזיה וסחיפה, הפוטנציאל הטבוע קובע את עיקום הפס בשיווי משקל, מגדיר את השדה החשמלי ההתחלתי, ומציין את נקודת ההתחלה לפתרון משוואת פואסון ומשוואות רציפות הנשאים.
איור ?? מציג את היווצרותו של פוטנציאל פנימי כתוצאה מהתאמה של רמות פרמי. בחלק (א), שני החומרים מבודדים זה מזה. החומר בצד שמאל מכיל ריכוז גבוה של חורים, בעוד שהחומר בצד ימין מכיל ריכוז גבוה של אלקטרונים. מכיוון ששני החומרים עדיין לא נמצאים במגע חשמלי, הפוטנציאלים האלקטרוכימיים שלהם אינם תלויים זה בזה ואין צורך להתאים את רמות הפרמי שלהם.איור ?? מציג את היווצרותו של פוטנציאל פנימי כתוצאה מהתאמה של רמות פרמי. בחלק (א), שני החומרים מבודדים זה מזה. החומר בצד שמאל מכיל ריכוז גבוה של חורים, בעוד שהחומר בצד ימין מכיל ריכוז גבוה של אלקטרונים. מכיוון ששני החומרים עדיין לא נמצאים במגע חשמלי, הפוטנציאלים האלקטרוכימיים שלהם אינם תלויים זה בזה ואין צורך להתאים את רמות הפרמי שלהם.
כאשר שני החומרים באים במגע, כפי שמוצג בסכמה בתרשים (ב), נושאי המטען יכולים להתפזר מחדש ביניהם. אלקטרונים עוברים מהחומר בעל הפוטנציאל הכימי האלקטרוני הגבוה יותר אל החומר בעל הפוטנציאל הכימי האלקטרוני הנמוך יותר, בעוד שה"חורים" מתפזרים בכיוון ההפוך. העברת המטען הזו אינה יכולה להימשך לנצח: היא משאירה אחריה מטען יוני ומייצרת שדה חשמלי פנימי. במצב של שיווי משקל תרמודינמי, הכוח המניע הנטו לתנועת נושאי המטען נעלם, ורמת פרמי הופכת לקבועה במרחב בכל המבנה המשולב.כאשר שני החומרים באים במגע, כפי שמוצג בסכמה בתרשים (ב), נושאי המטען יכולים להתפזר מחדש ביניהם. אלקטרונים עוברים מהחומר בעל הפוטנציאל הכימי האלקטרוני הגבוה יותר אל החומר בעל הפוטנציאל הכימי האלקטרוני הנמוך יותר, בעוד שה"חורים" מתפזרים בכיוון ההפוך. העברת המטען הזו אינה יכולה להימשך לנצח: היא משאירה אחריה מטען יוני ומייצרת שדה חשמלי פנימי. במצב של שיווי משקל תרמודינמי, הכוח המניע הנטו לתנועת נושאי המטען נעלם, ורמת פרמי הופכת לקבועה במרחב בכל המבנה המשולב.
בתרשים (ג) מוצג דיאגרמת הפסים המתאימה לאחר שהושג מצב שיווי משקל. קצה פס ההולכה, \(E_C\), וקצה פס הערכיות, \(E_V\), מתעקמים לאורך המעבר מכיוון שהפוטנציאל האלקטרוסטטי משתנה בהתאם למיקום. הפוטנציאל הפנימי, \(\Phi_i\), הוא הפרש הפוטנציאל האלקטרוסטטי הנדרש ליישור רמות פרמי של שני החומרים שהיו במקור נפרדים. באופן שקול, זהו הפרש הפוטנציאל הקשור לשדה החשמלי הפנימי הנוצר כתוצאה מהחלוקה מחדש של המטען.בתרשים (ג) מוצג דיאגרמת הפסים המתאימה לאחר שהושג מצב שיווי משקל. קצה פס ההולכה, \(E_C\), וקצה פס הערכיות, \(E_V\), מתעקמים לאורך המעבר מכיוון שהפוטנציאל האלקטרוסטטי משתנה בהתאם למיקום. הפוטנציאל הפנימי, \(\Phi_i\), הוא הפרש הפוטנציאל האלקטרוסטטי הנדרש ליישור רמות פרמי של שני החומרים שהיו במקור נפרדים. באופן שקול, זהו הפרש הפוטנציאל הקשור לשדה החשמלי הפנימי הנוצר כתוצאה מהחלוקה מחדש של המטען.
זהו אותו מנגנון פיזיקלי היוצר את המתח הפנימי במעבר מוליך למחצה או בין שני מגעים א-סימטריים במכשיר. לפני המגע, לשני הצדדים יכולות להיות פונקציות עבודה שונות, צפיפויות נושאי מטען שונות או מיקומי רמות פרמי שונים. לאחר המגע, כדי להגיע לשיווי משקל, נדרשת רמת פרמי יחידה, וההבדל מתקבל באמצעות כיפוף הפסים ופוטנציאל אלקטרוסטטי פנימי. בסימולציות של סחיפה-דיפוזיה, הפוטנציאל הפנימי הזה מוכנס דרך הפוטנציאל האלקטרוסטטי, ולכן הוא משנה את צפיפויות נושאי המטען המקומיות, את זרימת הזרם ואת מחסומי ההזרקה במגעים.זהו אותו מנגנון פיזיקלי היוצר את המתח הפנימי במעבר מוליך למחצה או בין שני מגעים א-סימטריים במכשיר. לפני המגע, לשני הצדדים יכולות להיות פונקציות עבודה שונות, צפיפויות נושאי מטען שונות או מיקומי רמות פרמי שונים. לאחר המגע, כדי להגיע לשיווי משקל, נדרשת רמת פרמי יחידה, וההבדל מתקבל באמצעות כיפוף הפסים ופוטנציאל אלקטרוסטטי פנימי. בסימולציות של סחיפה-דיפוזיה, הפוטנציאל הפנימי הזה מוכנס דרך הפוטנציאל האלקטרוסטטי, ולכן הוא משנה את צפיפויות נושאי המטען המקומיות, את זרימת הזרם ואת מחסומי ההזרקה במגעים.
2. חישוב הפוטנציאל הפנימי2. חישוב הפוטנציאל הפנימי
הגזירה המופיעה להלן מציגה את המשוואה של הפוטנציאל הפנימי, המשמשת בסימולציה, והיא מבוססת על צפיפות האלקטרונים וה"חורים" באזור המגע, ולא על ריכוזי החומרים המוספים. צורה זו שימושית עבור מוליכים אורגניים, תאים סולאריים דקים, דיודות פולטות אור (OLED) ומכשירים אחרים, שבהם צפיפות נושאי המטען בגבול מוגדרת באופן ישיר.הגזירה המופיעה להלן מציגה את המשוואה של הפוטנציאל הפנימי, המשמשת בסימולציה, והיא מבוססת על צפיפות האלקטרונים וה"חורים" באזור המגע, ולא על ריכוזי החומרים המוספים. צורה זו שימושית עבור מוליכים אורגניים, תאים סולאריים דקים, דיודות פולטות אור (OLED) ומכשירים אחרים, שבהם צפיפות נושאי המטען בגבול מוגדרת באופן ישיר.
בסימולציות של דיפוזיה וסחיפה, השלב הראשון הוא לקבוע את הפוטנציאל הפנימי של מבנה הרכיב. דרישה זו נובעת מהצורך שהרמה של פרמי תהיה קבועה מרחבית במצב שיווי משקל (ראו ??). אם שתי נקודות המגע יוצרות צפיפויות נושאים שונות, תנאי זה יכול להתקיים רק באמצעות יצירת פוטנציאל אלקטרוסטטי פנימי. כאן, קצוות הפסים מסומנים כ-\(E_C\) ו-\(E_V\); בחומרים מוליכים אורגניים, הם מיוצגים באופן שקול על ידי רמות ה-LUMO וה-HOMO, \(E_{LUMO}\) ו-\(E_{HOMO}\).בסימולציות של דיפוזיה וסחיפה, השלב הראשון הוא לקבוע את הפוטנציאל הפנימי של מבנה הרכיב. דרישה זו נובעת מהצורך שהרמה של פרמי תהיה קבועה מרחבית במצב שיווי משקל (ראו ??). אם שתי נקודות המגע יוצרות צפיפויות נושאים שונות, תנאי זה יכול להתקיים רק באמצעות יצירת פוטנציאל אלקטרוסטטי פנימי. כאן, קצוות הפסים מסומנים כ-\(E_C\) ו-\(E_V\); בחומרים מוליכים אורגניים, הם מיוצגים באופן שקול על ידי רמות ה-LUMO וה-HOMO, \(E_{LUMO}\) ו-\(E_{HOMO}\).
במשוואות המופיעות להלן, \(\phi\) מציין את השינוי בפוטנציאל האלקטרוסטטי, ו-\(V_{bi}\) מציין את הפוטנציאל הכולל הטבוע במכשיר.במשוואות המופיעות להלן, \(\phi\) מציין את השינוי בפוטנציאל האלקטרוסטטי, ו-\(V_{bi}\) מציין את הפוטנציאל הכולל הטבוע במכשיר.
כדי להעריך את הפוטנציאל הטמון, יש צורך בנתונים הבאים:כדי להעריך את הפוטנציאל הטמון, יש צורך בנתונים הבאים:
- ריכוזי נושאי המטען במגעים, \(n\) ו-\(p\).ריכוזי נושאי המטען במגעים, \(n\) ו-\(p\).
- צפיפויות המצבים האפקטיביות, \(N_c\) ו-\(N_v\).צפיפויות המצבים האפקטיביות, \(N_c\) ו-\(N_v\).
- רוחב הפס האפקטיבי, \(E_g\).רוחב הפס האפקטיבי, \(E_g\).
נקודת המגע בצד שמאל משמשת כנקודת ייחוס, כאשר הפוטנציאל האלקטרוסטטי שלה הוא \(0\) וולט. לכן, קצוות הפסים המתאימים הם:נקודת המגע בצד שמאל משמשת כנקודת ייחוס, כאשר הפוטנציאל האלקטרוסטטי שלה הוא \(0\) וולט. לכן, קצוות הפסים המתאימים הם:
\[ E_C = -\chi \quad,\quad E_V = -\chi - E_g \] \[ E_C = -\chi \quad,\quad E_V = -\chi - E_g \]
בהנחה שמדובר בסטטיסטיקת מקסוול-בולצמן, ריכוזי הנשאים בצד שמאל הם:בהנחה שמדובר בסטטיסטיקת מקסוול-בולצמן, ריכוזי הנשאים בצד שמאל הם:
\[ n_l = N_c \exp\!\left(\frac{F - E_C}{kT}\right) \quad,\quad p_l = N_v \exp\!\left(\frac{E_V - F}{kT}\right) \] \[ n_l = N_c \exp\!\left(\frac{F - E_C}{kT}\right) \quad,\quad p_l = N_v \exp\!\left(\frac{E_V - F}{kT}\right) \]
במצב שיווי משקל, רמת פרמי \(F\) קבועה בכל רחבי המכשיר. אם המגע בצד ימין יוצר צפיפות נושאי מטען שונה, תנאי זה מתקיים על ידי הזזת קצוות הפסים באמצעות פוטנציאל אלקטרוסטטי \(\phi\):במצב שיווי משקל, רמת פרמי \(F\) קבועה בכל רחבי המכשיר. אם המגע בצד ימין יוצר צפיפות נושאי מטען שונה, תנאי זה מתקיים על ידי הזזת קצוות הפסים באמצעות פוטנציאל אלקטרוסטטי \(\phi\):
\[ E_C = -\chi - q\phi \quad,\quad E_V = -\chi - E_g - q\phi \] \[ E_C = -\chi - q\phi \quad,\quad E_V = -\chi - E_g - q\phi \]
ריכוזי הנשאים בצד ימין הופכים לאחר מכן ל-ריכוזי הנשאים בצד ימין הופכים לאחר מכן ל-
\[ n_r = N_c \exp\!\left(\frac{F - E_C}{kT}\right) \quad,\quad p_r = N_v \exp\!\left(\frac{E_V - F}{kT}\right) \] \[ n_r = N_c \exp\!\left(\frac{F - E_C}{kT}\right) \quad,\quad p_r = N_v \exp\!\left(\frac{E_V - F}{kT}\right) \]
הפוטנציאל הטמון במודל הדיפוזיה-הסחיפה הוא, לפיכך, השינוי האלקטרוסטטי הנדרש כדי ליישב בין צפיפות הנשאים בגבולות שהוגדרו לבין רמת פרמי יחידה וקבועה במרחב. הביטוי המפורש עבור \(\phi\) נובע ישירות מתנאי זה.הפוטנציאל הטמון במודל הדיפוזיה-הסחיפה הוא, לפיכך, השינוי האלקטרוסטטי הנדרש כדי ליישב בין צפיפות הנשאים בגבולות שהוגדרו לבין רמת פרמי יחידה וקבועה במרחב. הביטוי המפורש עבור \(\phi\) נובע ישירות מתנאי זה.
2.1 משוואת פוטנציאל מובנית המבוססת על צפיפות נושאי המטען2.1 משוואת פוטנציאל מובנית המבוססת על צפיפות נושאי המטען
על ידי סידור מחדש של הביטוי המתאר את צפיפות האלקטרונים,על ידי סידור מחדש של הביטוי המתאר את צפיפות האלקטרונים,
\[ n = N_c \exp\!\left(\frac{F-E_C}{kT}\right) \quad \Rightarrow \quad F - E_C = kT \ln\!\left(\frac{n}{N_c}\right) \] \[ n = N_c \exp\!\left(\frac{F-E_C}{kT}\right) \quad \Rightarrow \quad F - E_C = kT \ln\!\left(\frac{n}{N_c}\right) \]
הערכה של נתון זה בכל נקודת מגע (לפני יישור אלקטרוסטטי) נותנת:הערכה של נתון זה בכל נקודת מגע (לפני יישור אלקטרוסטטי) נותנת:
\[ F_l = -\chi + kT \ln\!\left(\frac{n_l}{N_c}\right) \quad,\quad F_r = -\chi + kT \ln\!\left(\frac{n_r}{N_c}\right) \] \[ F_l = -\chi + kT \ln\!\left(\frac{n_l}{N_c}\right) \quad,\quad F_r = -\chi + kT \ln\!\left(\frac{n_r}{N_c}\right) \]
בנקודת שיווי משקל, רמות פרמי חייבות להיות זהות, ולכן ההפרש הראשוני ביניהן הופך להפרש פוטנציאל אלקטרוסטטי:בנקודת שיווי משקל, רמות פרמי חייבות להיות זהות, ולכן ההפרש הראשוני ביניהן הופך להפרש פוטנציאל אלקטרוסטטי:
\[ qV_{bi} = F_r - F_l \] \[ qV_{bi} = F_r - F_l \]
בהצבה מתקבל:בהצבה מתקבל:
\[ qV_{bi} = kT \ln\!\left(\frac{n_r}{N_c}\right) - kT \ln\!\left(\frac{n_l}{N_c}\right) \] \[ qV_{bi} = kT \ln\!\left(\frac{n_r}{N_c}\right) - kT \ln\!\left(\frac{n_l}{N_c}\right) \]
ולכןולכן
\[ V_{bi} = \frac{kT}{q} \ln\!\left(\frac{n_r}{n_l}\right) \] \[ V_{bi} = \frac{kT}{q} \ln\!\left(\frac{n_r}{n_l}\right) \]
באופן שקול, ניתן להשתמש בצפיפות החורים,באופן שקול, ניתן להשתמש בצפיפות החורים,
\[ V_{bi} = \frac{kT}{q} \ln\!\left(\frac{p_l}{p_r}\right) \] \[ V_{bi} = \frac{kT}{q} \ln\!\left(\frac{p_l}{p_r}\right) \]
צורה זו של המשוואה הפוטנציאלית המובנית היא זו שבה משתמשים בחישובים פנימיים של סימולציות דיפוזיה-סחיפה, שבהן צפיפות הנשאים במגעים מוגדרת באופן ישיר.צורה זו של המשוואה הפוטנציאלית המובנית היא זו שבה משתמשים בחישובים פנימיים של סימולציות דיפוזיה-סחיפה, שבהן צפיפות הנשאים במגעים מוגדרת באופן ישיר.
הליך זה קובע הן את הפוטנציאל הפנימי והן את צפיפות נושאי המטען המינוריים הקשורים במגעים. מניחים שמהירות הרקומבינציה היא אינסופית, כך שצפיפות נושאי המטען נקבעת על ידי שיווי משקל מקומי. מהירויות רkומבינציה סופיות מכניסות פרמטרים נוספים, ובדרך כלל אינן נחוצות לשחזור מאפייני המכשיר הניסיוניים.הליך זה קובע הן את הפוטנציאל הפנימי והן את צפיפות נושאי המטען המינוריים הקשורים במגעים. מניחים שמהירות הרקומבינציה היא אינסופית, כך שצפיפות נושאי המטען נקבעת על ידי שיווי משקל מקומי. מהירויות רkומבינציה סופיות מכניסות פרמטרים נוספים, ובדרך כלל אינן נחוצות לשחזור מאפייני המכשיר הניסיוניים.
מדוע הפוטנציאל הטמון חשוב?מדוע הפוטנציאל הטמון חשוב?
הפוטנציאל הטבוע קובע את השדה החשמלי הפנימי של המכשיר, ולכן שולט בהפרדת המטענים, בהזרקתם ובשליפתם. טעויות בחישובו משפיעות ישירות על מאפייני הזרם-מתח החזויים ועל פרופילי הרקומבינציה.הפוטנציאל הטבוע קובע את השדה החשמלי הפנימי של המכשיר, ולכן שולט בהפרדת המטענים, בהזרקתם ובשליפתם. טעויות בחישובו משפיעות ישירות על מאפייני הזרם-מתח החזויים ועל פרופילי הרקומבינציה.
לאחר שאנו מכירים את הפוטנציאל הטמון, נוכל לבצע הערכה ראשונית של פרופיל הפוטנציאל בכל רחבי המכשיר באמצעות קירוב ליניארי. מכך, ניתן לקבל הערכות של צפיפויות נושאי המטען. ערכים אלה משמשים כערכי התחלה עבור פותר ניוטון הראשי, אשר מחשב לאחר מכן את הפוטנציאל העצמי ואת התפלגויות נושאי המטען. פותר ניוטון מתואר בסעיף הבא.לאחר שאנו מכירים את הפוטנציאל הטמון, נוכל לבצע הערכה ראשונית של פרופיל הפוטנציאל בכל רחבי המכשיר באמצעות קירוב ליניארי. מכך, ניתן לקבל הערכות של צפיפויות נושאי המטען. ערכים אלה משמשים כערכי התחלה עבור פותר ניוטון הראשי, אשר מחשב לאחר מכן את הפוטנציאל העצמי ואת התפלגויות נושאי המטען. פותר ניוטון מתואר בסעיף הבא.